נדחה ערעורו של עו"ד על הרשעתו ועונשו בגין ביצוע מעשי מרמה בכספי עיזבון שניהל

השופטת א' פרוקצ'יה:

רקע

1.          המערער, פנחס נרקיס, בהיותו עורך דין, הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ג'רג'ורה) בשישה אישומים שעניינם עבירות גניבה בידי עובד ציבור, וכן בעבירות מרמה והפרת אמונים. הוא זוכה מחלק העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

2.          ההרשעות נסבו על פעולתו של המערער כמנהל עזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל, והוא נמצא אחראי לביצוע שורה ארוכה של מעשי מרמה בכספי העזבון, שנבעו משליחת ידו ברכוש העזבון והעברתו לשימושו הפרטי. על פי ממצאי פסק הדין, שלח המערער ידו בסכום המגיע ל-2,376,581 ש"ח, שהוא שווה ערך לסכום של כמיליון דולר.

             בית המשפט המחוזי, בפסק דין מפורט, ניתח את מכלול הראיות הרבות שהובאו בפניו, ומצא את המערער אחראי למעשי הגניבה והמרמה שעל פרטיהם נעמוד בהמשך. לאחר ששקל נסיבות לחומרה ולקולא בפרשה זו, גזר על המערער מאסר בפועל של 4 שנים, מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, פיצויים בסך 500,000 ש"ח לזכות העזבון, וקנס כספי בסך 100,000 ש"ח או 9 חודשי מאסר תמורתם.

3.          הערעור נסב על ההרשעה והעונש כאחד. ביצוע מאסרו של המערער עוכב בכפוף לתנאים עד להכרעה בערעור.

מהות האישומים

עובדות כלליות

4.          ביום 25.12.95 הלכה גב' אופלגר ז"ל המנוחה לעולמה. ביום 8.1.96 מונה המערער, בהיותו עורך דין, למנהל עזבון זמני של עזבון המנוחה, ולאחר מכן ביום 29.3.96 מונה מנהל עזבון קבוע. בפרטת העזבון שהוגשה עם הבקשה למינוי קבע, פורטו רכוש וחשבונות המנוחה, שכללו כספים ב-5 חשבונות בנק בבנק הפועלים ובבנק לאומי במספר סניפים בחיפה, פקדון בבית האבות "מעון הרופא" וכן דירה בחיפה. במהלך ינואר ופברואר 1996, העביר המערער את כל כספי החשבונות, למעט חשבון קופת הגמל, לחשבון שפתח בבנק פועלי אגודת ישראל בחיפה (להלן - פאג"י) שנוהל על שמו (להלן - חשבון העזבון). סך כל הנכסים הפיננסיים של העזבון הגיע לשווי של כמיליון דולר ארה"ב. ביום 27.10.96 חדל המערער מלשמש מנהל עזבון על פי החלטת בית המשפט. במקומו נתמנה עו"ד שירן לנהל את העזבון. נכסי העזבון קטנו על המתואר בכתב האישום ב-2,376,581 ש"ח. בסופו של דבר נותרו בחשבון העזבון 22,750 ש"ח וכן כספי קופת הגמל בסך 237,000 לערך. המערער החזיר לעזבון במספר תשלומים סכום שערכו מסתכם בכ-120,000 ש"ח.

             על פי האישומים, העביר עו"ד נרקיס לרשותו את כספי העזבון במספר דרכים:

אישום ראשון: על פי אישום זה, משך המערער מחשבון העזבון במהלך חודש אפריל 1996 למעלה ממיליון ש"ח על ידי הוצאת שש המחאות בנקאיות בסכומים שונים שהופקדו בחשבון פקדון על שמו בבנק דיסקונט (להלן - חשבון הפקדון). חשבון זה שימש את המערער לצרכיו הפרטיים, וממנו נהג להעביר כספים לחשבונותיו הפרטיים באותו סניף. מרבית הסכומים שהועברו לחשבון הפקדון הועברו באותו יום לחשבונו הפרטי של המערער באותו סניף.

אישום שני: על פי אישום זה, משך המערער במהלך חודש אפריל 96 ארבעה שיקים בסך כולל של 248,702 ש"ח מחשבון העזבון, והפקיד אותם בחשבון הפקדון, ולאחר מכן העביר את כל הסכומים האמורים עוד באותו יום לחשבונו הפרטי.

אישום שלישי: על פי אישום זה, המערער ביצע חמש העברות בנקאיות במהלך חודש אפריל 98 מחשבון העזבון לחשבון הפקדון בסכום כולל של 657,222 ש"ח. מחשבון זה הועברו הכספים לחשבונו הפרטי.

אישום רביעי: על פי אישום זה, בחודש אפריל 96 נטל המערער בשם העזבון שבע הלוואות קצרות מועד בסך כולל של  3.5 מיליון ש"ח לשימושו האישי. סכומי ההלוואות הוחזרו, אך חשבון העזבון חויב בריביות בגין ההלוואות בסך כולל של 68,722 ש"ח.

אישום חמישי: על פי אישום זה, העביר המערער במאי 96 את כספי המכירה של דירת המנוחה בסך 85,000 דולר לידיו הפרטיות במקום לחשבון העזבון;

אישום שישי: על פי אישום זה, יתרת דמי כניסה של המנוחה לבית אבות מעון הרופא בסך 41,441 ש"ח שהוחזרו לעזבון, הועברו לידי המערער במקום לחשבון העזבון.

אישום שביעי: על פי אישום זה, נתן המערער הוראה ביום 3.4.96 להעביר סך של 40,000 ש"ח מחשבון העזבון לחשבונו הפרטי, ומשך במזומן סך של 36,200 ש"ח מחשבון זה בו ביום.

עיקרי פסק הדין נשוא הערעור

5.          השאלה המרכזית עמה התמודד בית המשפט המחוזי סובבת סביב גרסתו של המערער לפיה לא הוא, כי אם אחרים - עו"ד ויניק, שותפו למשרד עורכי הדין, ומנהלי הבנקים בהם הופקדו כספי העזבון ובהם ניהל את חשבונותיו - הם האחראים להזרמת כספי העזבון לחשבונו הפרטי שלו. עמדת התביעה היתה, כי משהועברו כספי העזבון לאחריות המערער והוא הודה בקבלתם בתוקף תפקידו כמנהל עזבון, הנטל עליו להסביר כיצד מצאו הכספים את דרכם לחשבונו הפרטי. הסברו של המערער היה כי עו"ד ויניק ומנהלי הבנקים עימם היה בקשר בענייני חשבונותיו הם שהעבירו את כספי העזבון לחשבונו הפרטי, משיקולים של טובתם-הם. בית המשפט בחן את מכלול הראיות לצורך מתן מענה לטענות אלה, וקבע על יסוד ממצאי מהימנות, כי אין מקום לטענת המערער כי גורמים אחרים ולא הוא אחראים לריקון העזבון מהנכסים שהיו בו.